טיפולים תרופתיים בכאב

ישנו מגוון גדול של תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם המיועדות לטיפול בכאב. איך תדעו איזו תרופה נכון לכם ליטול? ואיזו השפעה יש לה על גופכם? מאמר זה מספק את המידע על שלל תרופות לטיפול בכאב, כולל נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NASID), תרופות נרקוטיות. תרופות מרפות שרירים ואקמול (פרצטמול).

ישנם מספר סוגים של תרפות ללא מרשם ותרופות מרשם אשר יכולות להיות יעילות בהפגת כאב ללא תופעות לוואי יחסית. יש להתייחס לכך בזהירות כיוון שכאב אקוטי או כרוני עלול להוביל לדכאון, קשיי שינה וקשיים להתמתח ולהתעמל.

משככי כאבים באופן כללי זמינים בשלוש צורות: אוראלית, מקומית ובהזרקות.

• משככי כאב לנטילה אוראלית – ישנם סוגים שונים של משככי כאב שנלקחים דרך הפה – באמצעות כדורים או נוזל – ולכל אחד מהם דרך עבודה אחרת ויתרונות שונים כמו גם סיכונים שונים. חלקם זמינים באמצעות מרשם בלבד.
• משככי כאב מקומיים – מוצרים אלה נמרחים על העור ומכוונים הקל על כאב מקומי, כמו כאב משריר או מפרק. רובם זמינים ללא מרשם, כמו בנגיי, זוסטריקס, ארטריקר ועוד.
• הזרקות – משככי כאב ו/או נוגדי דלקת יכולים להיות מוזרקים ישירות למקור הכאב. לשיכוך כאב, הזרקות יכולות להיות יעילות יותר מתרופות אוראליות מאחר והן מובילות את התרופה ישירות לאזור האנטומי אשר בו מצוי הכאב.
  ככלל, סטרואידים מוזרקים על מנת להשיג פתרון אנטי דלקתי.

משככי כאבים ללא מרשם

אמנם יש משככי כאבים רבים שניתן לרכוש ללא מרשם, אבל שתי הקבוצות העיקריות הן ממשפחת acetaminophen  (כמו טילנול) ומשפחת האנטי דלקתיים הלא סטרואידים דוגמת אדוויל. מכיוון ששתי קבוצות אלה של תרופות עובדות באופן שונה על הכאב, הן יכולות להילקח בעת ובעונה אחת.

משככי כאבים במרשם

לטווח קצר, תרופות ממשפחת התרופות הנרקוטיות יכולות לסייע בהתמודדות עם הכאב. לטווח ארוך יותר אנו יודעים כי תרופות אנטי דכאוניות או תרופות נגד פרכוסים מסייעות בטיפול בכאב.

בכל מקרה, יש להיוועץ ברופא לפני נטילת כל תרופה כדי להימנע מסיכונים מיותרים, תופעות לוואי ויחסים בין תרופות.

סטרואידים לנטילה אוראלית

סטרואידים לנטילה אוראלית, תרופות מרשם לא נרקוטיות, הם אנטי דלקתיים רבי עוצמה. כמו התרופות הנרקוטיות סטרואידים אוראליים מגיעים בצורות שונות, אבל לרוב ניתנים במינון גבוה יחסית ויורד בהדרגה.

בשימוש לטווח קצר, ידועים כמה סיבוכים לסטרואידים לנטילה אוראלית. בשימוש לטווח ארוך ישנם יותר סיבוכים, כמו עלייה במשקל, עלייה במדדי סוכר, כיבי קיבה, אוסטיאופורוזיס ועוד.

תרופות ניורלפטיות (נגד פרכוסים)

תרופות ניורולפטיות נרשמות לעיתים עם כאב עצבי (כמו למשל כאב רגליים) ולמטופלים עם כאב נוירופטי. תרופות אלה יעילות גם עבור מטופלים הסובלים כאבי רגליים לאחר ניתוח.

אמנם הסיבה בשלה התרופות הללו מסייעות לטיפול בכאב אינה ברורה, מטופלים יכולים ליטול תרופות ניורולפטיות לתקופה ארוכה ללא חשש. לדוגמא, גבאפנטין (נוירונטין) לעיתים קרובות ניתן במינון של 300-400 מ"ג. יחד עם זאת, תופעות הלוואי עלולות לכלול סחרחורות, עצבות או בחילה.

 

השימוש בתרופות לטיפול בכאב נחלק לשני סוגים עיקריים:

השימוש בתרופות אופיואידיות – כשמן כן הן, תרופות ממשפחת האופיום. הדעות לגביהן חלוקות, מאחר ויש טענה הגורסת שבסכנה בתרופות הללו היא בהתמכרות אליהן. רופאי הכאב יטענו כי ברוב המכריע של המקרים אין סכנה כזו וכי מדובר באפשרות טיפולית יוצאת מן הכלל בכאב כרוני ובכאב אקוטי. במסגרת התרופות האופיואידיות ישנן התרופות החלשות יותר, כגון קודאין ודקסטרו-פרופוקסיפן, המיועדות לכאב בעוצמה בינונית, והחזקות יותר כגון האוקסיקודון, מדבקות הפנטניל, מורפין, מתדון והידרומורפון.

השימוש בתרופות האלה החל בשנות ה-80, כשארגון הבריאות העולמי החל לעודד את השימוש בהן למצבי כאב שונים, גם כאבים חזקים ביותר, ביניהן במחלות סרטניות, לאחר ניתוחים קשים וכ"ו.

 

תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות יותר הן ישנוניות, עצירות המשמעותית ביותר, בחילות, הקאות, סחרחורת, גרד, יובש בפה, הזעה. ניתן למתן תופעות לוואי אלה על ידי נטילה הדרגתית במינון של התרופות. התופעות שמעוררות את הרתיעה הגדולה ביותר במשפחת תרופות אלה הן דווקא ההתמכרות והסיכון לדיכוי נשימתי.

בכל הנוגע להתמכרות, ישנו בלבול ואי הבנה הרווחים בקרב הציבור בנוגע לתרופות אופיואידיות. אצל חולים רבים נוצרת סבילות של התרופה בגוף, שמשמעו של דבר שהגוף "התרגל" לתרופה וזקוק למנה גדולה יותר ממנה. ההבדל בין סבילות לבין התמכרות לתרופה היא ביצירת התלות בתרופה, פיזית ונפשית. ברוב המקרים הגוף מפתח סבילות ולא תלות בתרופה, ואת זה אפשר למנוע על ידי מספר דרכים, ביניהן שילוב של מספר תרופות מאותה משפחה והחלפה ביניהן.

השימוש בתרופות נוגדות דלקת – קבוצה זו של תרופות נחלקת לקבוצת נוגדות הדלקת הסטרואידיות ואלה שאינן סטרואידיות (Non steroidal anti inflammatory drugs). אלה האחרונות יעילות מאד במצבים של כאב אקוטי או כרוני, ובעיקר במצבים שבו נוצר נזק לרקמות, בשל ביותן נוגדות דלקת. התרופות השכיחות ביותר הן אספירין, אינדומטיצין, איברופופן, אטודולק, דיקלופנק, לורנוקסיקם, נפרוקסן, פירוקסיקם, קטופרופן, נימסוליד.

תופעות לוואי

הנזק למערכת העיכול הוא תופעת הלוואי השכיחה ביותר כשמדובר בתרופות נוגדות דלקת לא סטראוידיאליות. בין התרופות עוצמת תופעת הלוואי משתנה, אבל כדי לפתור תופעה זו פותה תת משפחה של תרופות – ארקוקסיה וסלקוקסיב עם בטיחות גבוהה יותר לשמירה על הקיבה.